על הסל המטורף שהביא את מוצקין ללאומית ("זה הרגע הכי גדול בקריירה שלי"), על הרהורי הפרישה שלו ("אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך ככה"), על שיתוף הפעולה עם עידו קוז'יקרו ("הוא עוד יכול לתת כמה דקות אפילו בליגת העל") ועל הקריירה שלו ("אני בר מזל"). ליאור שגב מדבר מהלב
וואו. הסל המטורף שקלע ליאור שגב על הבאזר ביום שני בערב, היה המסמר האחרון בעונה נהדרת, ובעיקר בסדרת גמר הפלייאוף הנהדרת במחוז הצפוני של הליגה הארצית בין אליצור נתניה למכבי קרית מוצקין.
שגב חתום על אחד הסלים המשוגעים שנראו העונה בכדורסל הישראלי, ואם זה גם סל שמביא לקבוצה שלו אליפות ומעלה אותה לליגה הלאומית, השמחה היא כפולה ומכופלת.
שגב: "האמת היא שלהבדיל מרגעים אחרים בקריירה שלי, טובים או רעים, כשאתה לא תמיד זוכר את הפרטים הקטנים, דווקא את הרגעים שלפני הסל, במהלכו ואחריו, אני זוכר מצוין, זה פשוט חקוק לי בראש".
זה הסל הכי גדול בקריירה שלך?
"אני חושב שזה הרגע הכי גדול בקריירה שלי. בגלל כל הסיטואציה ובגלל הרבה נסיבות שהפכו את זה לגדול. גם זה שמדובר בסל ניצחון, גם זה שמדובר בסל שמנצח סדרה על האליפות, עצם העובדה שחזרתי אחרי פציעה ארוכה ולא ידעתי אם אחזור לשחק. הרבה דברים התחברו לכך שזה יהיה הרגע הכי גדול בקריירה".
וגם שנים של עבודה על הסל הזה באימונים.
"אז זהו שמי מכיר אותי באמת יודע שיש לי נטייה לקלוע זריקות מאוד משוגעות, אבל זאת הייתה זריקה מאוד מאוד קשה, לא התאמנתי עליה אף פעם ולא דמיינתי שזה ייכנס במעמד כזה".
בסוף המשחק אמרת שאולי זה היה המהלך האחרון בקריירה שלך. אתה תולה את הנעליים ולא סיפרת לנו?
"לפני שנה וחצי בקרית אתא קרעתי את הרצועה הצולבת ולא עשיתי ניתוח כדי לתקן את הפציעה. בעצם שיחקתי לא בריא, ואני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך ככה. המצב הבריאותי שלי לא ברור לי. במוצקין החלטתי לבוא לתת פוש ב-3 חודשים האחרונים, אבל זה כבר לא קל, אני כבר לא ילד, כבר 18 משחק בבוגרים. הגוף ספג הרבה טלטלות ופציעות, הרבה עומס מצטבר. אני לא רוצה לקבל החלטות פזיזות, אבל המחשבה הזאת עברה לי בראש, גם לפני המהלך האחרון, וגם כשחזרתי אמרתי לעצמי שאני צריך לשחק בלי פחד כאילו כל משחק הוא האחרון שלי. אני שמח שזה נגמר ככה השנה, ואני לא יודע איך זה יסתיים, אבל אם הקריירה שלי צריכה להסתיים ככה, לא יכולתי לבחור דרך טובה יותר לסיים".
בספטמבר שגב יחגוג 34. הוא כבר עבר הכל בכדורסל הישראלי, ולפני 3 חודשים הצטרף לקרית מוצקין, והפך לשובר שיוויון בקרב על כרטיס העלייה ללאומית.
איזה ליגה ארצית גילית כשהצטרפת למוצקין בפברואר?
"הליגה השנה הייתה ברמה מאוד גבוהה. ספציפית נגד נתניה, הסגל שלהם רובו יכול לשחק בשקט בליגה לאומית. לגבי שאר הליגה, הרמה הייתה טובה, השחקנים שמשחקים בארצית נמצאים שם מבחירה. אם זה כדי להרוויח יותר או לשחק יותר דקות לשלב את המשחק עם לימודים, וליגת העל או הלאומית לא מתאימות להם מבחינת המסגרת, ולאו דווקא מבחינת היכולת. הופתעתי מאוד לטובה. ואני בכלל לא מדבר על סדרת הגמר שהייתה ברמה מאוד גבוהה, גם יחסית לליגה הלאומית".
כל השנה נתניה הוליכה את הליגה בביטחה. האמנתם שאפשר לעקוץ אותם בפלייאוף?
"אני האמנתי, אחרת לא הייתי מגיע למוצקין. כשבאתי לקבוצה המטרה הייתה ברורה – לזכות באליפות. אן לא הייתי מאמין בסגל, במאמן ובכל מי שמרכיב את המערכת במוצקין בראשות היו"ר משה גרוסמן והמנהל קובי פינטו, אנשים מאוד חיוביים שגרמו לכולם להאמין. אני שזה התחבר,התעלמנו מהעניין הזה שנתניה סיימו ראשונים את הליגה הסדירה, זה לא כל כך עניין אותנו. אנחנו חבר'ה ותיקים, חבר'ה עם ניסיון, ידענו שבפלייאוף החוקים הם אחרים, ידענו בדיוק מה צריך לעשות, כל החבר'ה בקבוצה עברו דבר או שניים בקריירה, ככה שזה לא כל כך עניין אותנו מה נתניה עשו בעונה הסדירה".
האמנתם שתעשו את זה במשחק השלישי אחרי שפיספסתם הזדמנות לסגור עניין במשחק השני אצלכם בבית?
"זאת הייתה סדרה מאוד מותחת ושוות כוחות. בבית החטאתי קליעת עושנין שהייתה יכולה לשלוח את המשחק להארכה, הייתי מאוד מאוכזב במשך 7-6 שעות, אבל הבנו שצריך להרים את עצמנו ולנצח בחוץ, וידענו שזה יהיה עוד יותר מתוק אם ננצח בנתניה ואפילו יעצים את ההישג, ואני שמח שזה קרה".
ריסקת את נתניה שבמדיה העברת חלק לא קטן מהקריירה שלך.
"שיחקתי שם 3 קדנציות וזה מקום מאוד מיוחד בשבילי, אני מאוד אוהב את האנשים שם ואת האולם. שיחקתי נגד שחקן שאני מאוד מאוד מעריך – אלירן גואטה – איש מאוד יקר לליבי. כאב לי הלב ברמה האישית, אבל זה הספורט ואין מה לעשות, רק קבוצה אחת יכולה לנצח".
איך זה לשחק ליד אגדת כדורסל ישראלית כמו עידו קוז'יקרו?
"עידו הוא אישיות. כולם מכירים אותו, וזה לא סוד שהכריזמה שלו והמנהיגות שהוא מביא לכל קבוצה זה משהו מיוחד. הוא איש מצחיק, שנון, אינטליגנט, כיף להיות איתו בקבוצה אחת, וזכינו השנה לשחק לצידו".
כמו שהוא נראה בסדרה נגד נתניה, הוא יכול לשחק בליגה הלאומית בשקט, לא?
"עידו נאבק בפציעה טורדנית רוב העונה, טיפל בעצמו בפלייאוף וחזר להיות עידו הישן והטוב. אין לי ספק שאם הוא באמת היה רוצה, הוא היה יכול לשחק בליגה הלאומית, ואפילו יש כאלה שיגידו שקיר בטון יכול לתת גוף לכמה דקות בליגת העל גם היום, במצב הגבוהים של הכדורסל הישראלי. אני לא אומר שאין גבוהים מוכשרים או טובים, אבל כמו עידו אין הרבה. אצל עידו זאת בחירה לשחק בארצית, לשלב את סה לצד דברים אחרים שהוא עושה בחיים – מאמן, עובד ולומד. אין לי ספק שהוא יקבל את ההחלטה מה הדבר הכי טוב עבורו ועבור המשפחה שלו".
לקרית מוצקין יהיה למכור בליגה הלאומית? זאת כבר אופרה אחרת.
"אתה לא צריך לעשות דברים יוצאי דופן כדי להתחרות בליגה הלאומית. צריך לבחור את הסגל בצורה נכונה, לייצר איזושהי המשכיות כי לקבוצה שרצה ביחד תקופה תמיד הרבה יותר קל לשמור על כימיה והיררכיה, ואני סומך על האנשים שם שיעשו את ההחלטות הנכונות".
דיברת על זה שאתה לא יודע אם תמשיך לשחק כדורסל. במבט לאחור, יש תחושת פיספוס? אתה מרגיש שמיצית את הפוטנציאל שלך?
"הרבה אנשים במהלך הקריירה זרקו לי דברים כמו: 'יכולת לעשות יותר' וכו'. אנשים שמכירים אותי יודעים שאני טיפוס חיובי שתמיד מסתכל על הצד הטוב של העניין. ברור שתמיד אפשר להגיד שהיה לי עוד מה להשיג, ותמיד אפשר היה לעשות עוד נקודות ועוד אסיסטים עוד חוזה יותר טוב, אבל בשורה התחתונה אני מרגיש בר מזל ומבורך. הייתה לי את הזכות להיות חלק מקבוצות מנצחות, ומה שהינחה אותי כל הקריירה זה ללכת למקומות שאני יכול לנצח בהם. הייתי פשוט בר מזל. זכיתי ב-6 אליפויות בקריירה שלי, בכל סיטוציה אפשרית, מהליגה הארצית ועד ליגת העל. אתן לך סקופ שאני לא חושב שהרבה אנשים יודעים – אני השחקן היחידי בהסטוריה של הכדורסל הישראלי, ואני בספק אם תמצא דבר כזה, שזכה בכל תואר אפשרי בישראל מהליגה הארצית ועד ליגת העל. אין תואר שלא היה לי את המזל או את הזכות לזכות בו – אליפות הליגה הארצית, גביע האיגוד אפילו, פעמיים עלייה בלאומית, גביע המדינה עם חולון, אליפות עם מכבי חיפה. כל תואר שהאיגוד המציא, הייתה לי הזכות לזכות בו. אני מרגיש מבורך, ולא מרגיש בכלל תחושת פיספוס לגבי הקריירה שלי".
אתה משחק כבר 18 שנה בבוגרים, איך אתה רואה את עתידו של הכדורסל הישראלי?
"אני די חלוק עם עצמי בנושא הזה. מצד אחד, אני רואה את מחלקות הנוער וברור לי שכשרונות תמיד יגדלו. אני חושב שדרוש איזשהו ביחס לשחקן הישראלי. גם בשנים שלי בליגת העל, הייתי מתנגד גדול מאוד למכסת הזרים שם. אני חושב שההזדמנות לא שווה עבור הישראלים לאורך השנים, וזה עוצר את ההתקדמות שלהם וגם פוגעת בנבחרות שלנו. החוק הרוסי קצת איזן את המצב, אבל אני עדיין לא חושב שזה פיתרון. אבל זה כבר יותר מורכב, ואני משאיר את זה לקברניטי הכדורסל הישראלי. אני קטונתי".
לסיום, אליפות אירופה תיערך הקיץ בישראל. תגיע לצפות בנבחרת?
"בקיץ הזה אני לא אהיה כאן, נקבעה לי נסיעת עסקים לארה"ב, אבל אני אעודד את הנבחרת ואצפה בה בכל הזדמנות שתהיה לי. אין לי ספק שזאת תהיה חוויה אמיתית לכל אוהד כדורסל לראות כאן בישראל בלייב נבחרות גדולות מהדרג הראשון, ולראות שחקני אנ.בי.איי ויורוליג".
