בגיל 31 אליסה בארון היא אחת השחקניות המנוסות ביותר בסגל נבחרת ישראל ליורובאסקט הקרוב, שיתקיים בהיכל שלמה בתל אביב החל מה-15 ביוני. בארון סיימה עונה תשיעית בישראל עם תואר אליפות במדי אליצור רמלה ויחד עם כל הסגל של הנבחרת, החלה את ההכנות לטורניר, במטרה לנסות ולהנהיג את החבורה של שרון דרוקר להשגים.
את מגיעה מעונה מצוינת בליגה, לקחתן אליפות, איך עושים את המעבר מההייפ של הזכיה והעבודה הקשה לתוך מסגרת של הכנות של נבחרת לטורניר כזה גדול?
"זה מאוד שונה, אנחנו רק ישראליות ללא זרות וזה עושה את זה כדורסל שונה שנצטרך להתרגל אליו. זו הרגשה שונה של עבודת מערכת, של שיתוף פעולה ובעיקר של התרגשות לקראת היורובאסקט שעומד להגיע ואנחנו מארחות, מה שעושה את זה הרבה יותר גדול. אנחנו מאוד נרגשות ועובדות קשה מהרגע הראשון".
את נמצאת בישראל כבר 9 שנים, את מחשיבה את ישראל כבית שלך?
"הייתי יותר זמן בישראל מאשר בכל מקום בעולם אז כמובן שישראל היא הבית שלי כרגע, הייתי פצועה עונה אחת אז למעשה שיחקתי כאן 8 שנים אבל כל החיים שלי כאן, בניתי כאן משפחה, אני בנבחרת ישראל ואני אוהבת את המקום הזה".
הפכת גם לאמא לאחרונה, איך מצליחים לשלב בין המשפחה, האימהות וקריירה ספורטיבית כ"כ אינטנסיבית כמעט ללא מנוחה?
"בהתחלה לקח לי זמן להתרגל לזה, במיוחד כשהוא היה קטן. היום הוא בן שנתיים, התרגלנו לזה ביחד עם אשתי, היא כ"כ תומכת בי ובקריירה שלי וגרמנו לזה לקרות. לאחרונה הוא גם התחיל להגיע למשחקים וכשאני מסתכלת ליציע ורואה אותם שם זה הופך את זה להרבה יותר מיוחד בשבילי, זה נותן לי סיבה לשחק חזק וטוב יותר. לחזור הביתה אל המשפחה והילד אחרי אימון או אחרי משחק, לא משנה אם מנצחים או מפסידים, תמיד אני יודעת שיש לי לחזור אל החיוך שלו וזה עושה את הכל פשוט יותר. כשחזרתי הביתה אחרי הפסדים ולא היתה לי את המשפחה, לקחתי את זה הרבה יותר קשה. עכשיו זה שונה".
מה את חושבת על התפקיד שלך בנבחרת הזו? האם את מרגישה שזה תפקיד גדול יותר מאשר בקבוצה, מאחר ואין שחקניות זרות ואת אחת הותיקות בנבחרת?
"בכל יום שחקנית אחרת יכולה לתת משחק טוב, העובדה שיש לי את הנסיון של כ"כ הרבה שנים בכדורסל פשוט נותן לי את האפשרות להנהיג, לא בהכרח במובן המקצועי של לקלוע הכי הרבה או לשחק הכי הרבה אלא בעיקר לעזור לכולן להתחבר, לעזור לשחקניות הצעירות להרגיש טוב ובטוחות ובתוך הנבחרת".
המאמן שרון דרוקר מאמן אותך לראשונה, גם לו זה חדש לאמן נשים, האם את מרגישה משהו שונה בדרך שבה הוא מאמן אתכן לקראת הטורניר לעומת מאמנים אחרים?
"אני לא חושבת שיש משהו שונה, הוא כבר אימן אותנו במספר משחקים. כדורסל זה כדורסל, זו שפה עולמית, זה אמנם משחק קצת שונה בין גברים לנשים בעיקר ברמה האתלטית אבל הוא מבין כדורסל ברמה סופר גבוהה והוא יודע מה הוא עושה".
האווירה בנבחרת כרגע ממש טובה, כולן מחוברות אחת לשניה ואוהבות אחת את השניה, כמה דבר כזה יכול לעזור לנו לגשר על הפער המקצועי מול הנבחרות שמגיעות לכאן?
"זה כמו לקבל שחקנית שישית על הפרקט, הביחד שלנו מאוד מיוחד. הייתי בקבוצות שהיו פחות ביחד או יותר ביחד ותמיד הקבוצות שבהן יש תמיכה אחת בשניה ואווירה טובה גם מצליחות יותר. זה מה שמבדיל בין ניצחונות להפסדים".
היורובאסקט אצלנו בישראל, האם את חושבת שמגרש מלא באוהדים, הבאז התקשורתי וכל החגיגה שתהיה פה עובדת לטובתכן או שיכולה גם להלחיץ?
"זה בוודאות יעבוד לטובתנו, יהיה פה אולם מלא ורועש וזה רק יעזור לנו, זה נכון שתהיה התרגשות אבל בסופו של דבר בתור שחקנית כדורסל זה מה שאת רוצה, את האנרגיות האלה. אפילו כשהאוהדים נגדך זה עוזר לאדרנלין ולמוטיבציה. הולך להיות ממש כיף ואנחנו נעשה את כל כדי לשמח את מי שיגיע".