"למרות האהבה לכדורסל, רציתי שירות משמעותי"

בין כל המגוייסים והמגוייסות בצו 8 למלחמת חרבות ברזל, ישנם גם לא מעט שחקנים ושחקניות כדורסל. אחת מהן היא הגארדית עמית מלכה, שהייתה אמורה להתחיל את עונת 23/24 עם הפועל כפ"ס בליגה הלאומית לנשים. לצד שירות כלוחמת בתותחנים כבר מהיום הראשון של המלחמה, היא מוצאת גם את הזמן להגיע לאימונים ולמשחקים.

"כשכל הבלאגן התחיל הייתי בצימר בצפון בחופשה. ברגע שראיתי מה שהתחיל הבנתי מה הולך לקרות, והבנתי שאני צריכה לצמצם מרחק למרכז, לארגן תיק ולהיות מוכנה להקפצה." מספרת מלכה על אותה יום שבת שחורה. "אז קיפלנו את כל הדברים בצפון עוד לפני שידעתי אם אקבל צו או לא, כשהיה לי ברור בכל מקרה שאני יורדת באותו יום. ברגע שהתקשר המפקד והסביר את המצב, הוא ביקש 2 אנשים שירדו איתו לדרום להתחלה בלי צו ולאחר מכן ידאגו לנו, ואמרתי לו שאני מוכנה."

בימים אלו מלכה משרתת במילואים באזור עזה תחת חטיבת האש 282 של תותחנים יחד עם גדודי התותחנים שפרוסים במרחבים השונים. לפני זה במהלך שירותה הסדיר שירתה כלוחמת תותחנים במערך הרקטי (334), שמבצע הגנה במגוון הגזרות על ישובים במרכז הארץ ובגבולות הארץ, בפעילות עם הכלים בכלל הגזרות אימונים ואמת. כבוגרת מחלקת הנערות של הפועל כפ"ס, וכמו לא מעט שחקניות אחרות, לפני הגיוס עמדה בפניה הדילמה אם ללכת לשירות צבאי משמעותי שישפיע לה על הכדורסל.

"הייתה התלבטות מאוד גדולה. האהבה שלי לכדורסל הייתה ועדיין אהבה מאוד גדולה, וזה היה בין ההחלטות הקשות שלקחתי אז וידעתי שזה ישפיע קדימה לאן אגיע בכדורסל ואיך זה ישפיע עלי כשחקנית. בסופו של דבר הבנתי שלמרות האהבה הגדולה שלי למקצוע הזה אני רוצה לעשות שירות משמעותי בלוחמה ועם השאר אני אסתדר בעתיד. אעבוד יותר קשה, אתאמן יותר חזק, כי הכל אפשר בתכלס כל עוד אתה רוצה את זה מספיק.

לקראת סוף השירות התחלתי את החזרה שלי לעולם הזה שאף פעם לא באמת עזבתי אותו – תמיד מצאתי לי פינה לשחק או טורניר של הצבא. חזרתי לשחק בהפועל כפ"ס בליגה א', עליתי יחד עם שאר הבנות לארצית ואז תוך כדי השירות שיחקתי בליגה הארצית. הייתי מגיעה למשחקים ישר על המדים כשיצאתי הביתה, ובנוסף רציתי להשתפר אז התאמנתי בזמני אחרי שהשתחררתי עם הקבוצה בלאומית."

כבר חודש וחצי שמלכה נמצאת במילואים בפעילות שוטפת. למרות המצב היא מצליחה גם בימים אלו לשלב בין שני העולמות, כשהיא מחליפה בין מדי הצבא שכבר רואים שעבר עליהם לא מעט ('ככה זה בשטח' היא אומרת בחיוך) למדים הירוקים של כפ"ס. בהפוגות מהלחימה כשהיא יוצאת הביתה היא מגיעה לאימוני הקבוצה או מתאמנת לבד, ואפילו מגיעה למשחקי אימון כמו זה שנערך מול אשדוד בשבוע שעבר.

"הכדורסל הוא מעין מקום מפלט עבורי, ככה הוא תמיד היה. אפשר לקרוא לזה אסקפיזם, אבל הראש לא באמת מפסיק לעבוד, אני תמיד מוכנה לחזור במידה ויקראו לי. אבל באותה שעה וחצי של אימון איכשהו, למרות כל מה שאני יודעת, אני מוצאת שקט בדבר הזה."

בעוד כמה שבועות הליגה הלאומית לנשים צפויה להתחיל את העונה שלה, ולמרות שמלכה לא בטוח שתוכל להשתתף בה, היא חושבת שהחזרה לפעילות חשובה. "אני מברכת על ניסיון החזרה לשגרה. חשוב בימים כאלה לא להוריד את הראש, ולנסות גם כשלא קל לשמש דוגמה דרך הספורט, הלימודים, המדיה לכלל האנשים ובעיקר לעצמנו. שלמרות כל הכאב הגדול שעברנו, ואנחנו עדיין עוברים – אנחנו צריכים לדעת איך להמשיך לתפקד ולהמשיך לחיות. אני תמיד מסתכלת על הספורט כדוגמה לצעירים מאיתנו ולהראות להם שאפשר להמשיך להתקיים למרות הכל ופשוט לחזור להנות גם מהדברים הקטנים. אני מאחלת שנישאר ביחד, ויום יבוא ונעשה איזה אירוע של האיגוד על חוף נובה ('בעזה', צוחקת)."