"הדו קיום בג'ת מוכיח שאפשר גם אחרת בין יהודים לערבים"

 

כבוד המלכים שהם מקבלים בכפר, האטרף סביב הקבוצה בכפר, החיבוק העז של הקהל המקומי, והדוגמה שצריכים ללמוד כל אוהדי הכדורסל בארץ מהקהל של ג'ת. ראיון עם אופיר פלצמן, שלוקח חלק במיזם הנהדר ההולך ומתפתח בג'ת.

בימים שבהם האווירה בישראל כל כך מתוחה, ויחסי יהודים-ערבים עולים לכותרות בכל פעם מחדש, כיף לשמוע על המיזם של הפועל ג'ת שהפך לסמל לדו קיום בין יהודים לערבים.

ג'ת מוליכה את מחוז השרון בליגה א' עם מאזן מושלם של 10 נצחונות ו-0 הפסדים, והיא מציגה לראווה שיתוף פעולה נדיר בין שחקנים ערבים ויהודים כאשר החלוקה היא שווה – 7 שחקנים יהודים ו-7שחקנים ערבים.

 

ההצלחה של הקבוצה סחפה איתה את הכפר כולו, ובכל משחק בית ממלאים 800 אוהדים נלהבים את יציעי האולם המקומי עד אפס מקום. במשחק העונה מול אליצור נתניה נאלצו 300 אוהדים מאוכזבים לחזור הביתה, לאחר שלא נשאר מקום פנוי ולא ניתן היה להכניס אותם לאולם.

אחד השחקנים הבולטים בג'ת הוא אופיר פלצמן (31, נשוי פלוס 2. גדל בנוער של מכבי ת"א בקבוצה של יותם הלפרין וגיא פניני שלקחה שני דאבלים ברציפות) שהתגלגל לקבוצה ממש במקרה אחרי שכבר פרש למעשה מכדורסל ושימש בתפקיד מאמן באר טוביה בליגה הארצית: "התחלתי לעבוד בבנק לאומי אחרי שסיימתי תואר ראשון, והחברים מהבנק אמרו לי בוא לאימון אחד נסיון. באתי והתאהבתי. אנחנו 7 יהודים בקבוצה. מוישל'ה ברנר הגדול שיכול לשחק גם היום בליגת העל – הוא לא מחטיא כדור, קובי אייזיק, סבסטיאן סילברמן, אוהד הירש, גורג' אוסדצ'י  וזוהר מידן".

איך זה מרגיש להיות שחקן יהודי בקבוצה ערבית בימים כאלה?

"נותים לנו את ההרגשה הכי טובה כדי שלא נחשוב בכלל על הדברים האלה. אנחנו באים נטו לשחק כדורסל, לא מעניינת אותנו פוליטיקה וכל מה שמסביב. מעניין אותנו לבוא ולשחק בשביל הכפר והאנשים שם. אנחנו מתעסקים רק בכדורסל".

בחדר ההלבשה אתם לא מדברים על זה ביניכם?

"משתדלים שלא. אם כן, אז רק בצחוק ובצורה הומוריסטית".

אין תחושת פחד בימים כל כך מתוחים?

"ממש לא. כל התושבים כאן כל כך אוהבים אותנו, מחוברים אלינו ומפנקים אותנו. אחרי כל אימון לוקחים אותנו לאכול, נותנים לנו מתנות, כל דבר כדי שנרגיש הכי בבית שאפשר".

אשתך לא דואגת? היא לא אמרה לך לחפש קבוצה אחרת?

"הם סומכים עליי ששיקול הדעת שלי מספיק בוגר ואחראי. בימים היותר מתוחים עלו באמת קצת חששות, אבל אשתי מכירה את השחקנים שלנו ואת הבעלים של הקבוצה, וזה מהר מאוד התפוגג. היא הבינה שדואגים לנו שם".

לא הייתה מתיחות בתקופה האחרונה?

"ממש לא. לא נתנו לנו להרגיש דבר כזה. לא התבטל שום אימון, אחרי כל אימון עדיין הולכים לאכול במסעדה, ונהנים אחד בחברת השני. מקבלים פירגון מכל עבר, כל בנאדם בכפר שאנחנו פוגשים אוהב ומחבק אותנו, וזאת ההוכחה שאפשר גם אחרת".

  בוא נדבר קצת על כדורסל, איך זה מתחבר לג'ת מקום ללא מסורת של כדורסל? 

"הגיע השנה בנאדם בשם בילאל גרה, הוא היה שחקן כדורסל, ולקח את המועדון הזה תחת חסותו. הוא משקיע המון כספים והרבה בזמנו כדי לנהל את האגודה ולתת את התנאים הכי טובים, והוא זה שהרים את המועדון הזה ולקח אותו 3 צעדים קדימה. כל הקרדיט מגיע לו".

 

ספר לי על האטרף בכפר סביב הקבוצה.

"אטרף זה לא מילה. בכל משחק בית האולם מפוצץ ב-800-900 אוהדים. אי אפשר להכניס סיכה. קהל ש-40 דקות רק מעודד ותומך, בלי שום קריאות גנאי. תומך ודחוף אותנו, גם לפני המשחק וגם אחריו. גם באימונים באים כל פעם 40-50 איש ויושבים ביציע. יש אטרף ביציע ברמות שאני עוד לא נתקלתי בדבר כזה. כל הכפר נכנס לזה. אתמול היה לנו משחק, ניצחנו 40 הפרש, חשבנו שיבואו 100 איש – 800 איש פיצצו את האולם. חצי שעה לפני המשחק האולם מלא. יושבים על המדרגות, עומדים בכניסה. אין דברים כאלה. גם במשחקי חוץ הם מלווים אותנו, 150-200 איש באים קבוע. אין דברים כאלה".

ובאמת מעודדים בלי קללות בכלל?

"חד משמעית. אין קריאות גנאי, קהל מתורבת, שתומך, שנותן כבוד ליריבה. כל קבוצה שבאה להתארח זוכה לכבוד מלכים מהקהל שלנו. באווירה האלימה שיש היום בספורט שלנו, זה אולי המקום היחיד בארץ שמתנהג בשפיות".

איך הם מעודדים? בערבית? בעברית?

"גם וגם. תתפלא, רוב שירי העידוד הם דווקא בעברית. חייבים לתת קרדיט למאמן שלנו, עבד וואתד, בחור מאוד נמרץ, משקיע, איכפתי. הוא בנה את הקבוצה וכולם מאוד אוהבים אותו. אני יכול להגיד לך שאנחנו מקבלים כבוד מהקהל שלנו יותר מאשר שחקני מכבי ת"א מקבלים מהקהל שלהם, עד כדי כך החבר'ה כאן בטירוף. צריך גם לתת מילה טובה לראש המועצה החדש, מוחמד וואתד, שמגיע כל משחק, ונראה לי שהוא האוהד הכי שרוף שלנו. הלוואי שהדו קיום הזה יתקיים בכל מקום. בסך הכל כולנו בני אדם, כולנו חיים ביחד ומסתדרים מצוין. אוהבים ומכבדים אחד את השני".

לסיום, אפשר להתפרנס מכדורסל בליגה א'?

"כולנו אנשים עובדים וזו העבודה המשנית שלנו. מרוויחים בסדר, אבל הסיפוק, החום והאהבה שאנחנו מקבלים שם זאת התמורה הטובה ביותר".