אלומה גורן שחגגה בשנה שעברה 50, נחשבת עד היום לאחת מהרכזיות הטובות ביותר שהיו לכדורסל הישראלי. היא נולדה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד ב-10 בדצמבר 1969 ולאורך השנים הצטיינה בעיקר בניהול משחק, היא היתה מוסרת מצטיינת ובעלת יכולת קליעה מרשימה.
גורן שיחקה בקיבוץ בו נולדה עד גיל 19 והגיעה עם קבוצתה עד לגמר הגביע בשנת 1987. בנוסף היא שיחקה בנבחרת התיכון של חוף הכרמל, איתו זכתה 3 פעמים באליפות הארץ ופעמיים באליפות העולם לתיכונים. את קריירת הבוגרים שלה המשיכה בבני יהודה בה שיחקה שנתיים ושם הגיעה פעמיים לגמר הגביע. בעונת 88/89 הפסידה בני יהודה בגמר לאליצור תל אביב ובעונת 89/90 זכתה גורן עם בני יהודה בגביע המדינה לאחר ניצחון על מכבי ת"א כשגורן קולעת את סל הניצחון 2 שניות לסיום.
אחרי כמה שנים בליגת העל הישראלית ועם תואר אחד, החליטה גורן לצאת לשנה אחת לחו"ל ובגיל 21 הצטרפה למכללת מרילנד, שם זכתה בתואר רוקי העונה בביג איסט. אלומה חזרה לישראל לאחר עונה אחת בחו"ל ופתחה בקריירה ישראלית עשירה. היא שיחקה שנתיים באליצור חולון, שנתיים בא.ס רמה"ש, חזרה לשנתיים לאליצור חולון, חזרה לבני יהודה לעונה אחת ואז שוב חתמה ברמה"ש בה שיחקה לא פחות מ-6 עונות ושימשה גם כקפטנית הקבוצה. בעונת 98/99 חוותה הישג השיא הקבוצתי שלה כשהעפילה עם רמה"ש לגמר גביע רונקטי, אחת ההצלחות האירופיות הגדולות ביותר של כדורסל הנשים בישראל. רגע לפני הפרישה שיחקה גם שנה באליצור רמלה וקרית מוצקין עד שפרשה בסוף 2005.
בשנותיה עם אליצור חולון זכתה גורן ב-3 אליפויות ו-4 גביעים, בשנותיה ברמה"ש זכתה ב-4 אליפויות ו-3 גביעים ועם אליצור רמלה זכתה באליפות אחת. סה"כ יש לה 16 תארים קבוצתיים, 8 אליפויות ו-8 גביעים ב-18 שנות קריירה, הישג כמעט בלתי נתפס.
במהלך עונת 2002/03 בזמן ששיחקה בא.ס רמה"ש, התגלה גידול שפיר בראשה של גורן. כתוצאה מכך, היא איבדה את ראייתה בעינה השמאלית אך למרות זאת המשיכה לשחק כדורסל.
אלומה גורן שיחקה לא פחות מ-18 שנים בנבחרת ישראל, ללא הפסקה. היא עברה את כל נבחרות ישראל החל מהקדטיות דרך הנערות (כולל זכיה במלכת הסלים של אליפות אירופה 1988) ועד שהגיעה לנבחרת הבוגרות של ישראל. עם נבחרת הנשים היא השתתפה בטורניר מוקדמות אליפות אירופה על בסיס קבוע, השתתפה במכבי ה-12 ב-1985, באוניברסיאדה ב-1989 ושימשה לא מעט שנים כקפטנית הנבחרת.
