ביום ראשון הסתיימה אליפות אירופה לנוער והנבחרת שלנו עדיין חוזרת ארצה במספר פעימות אחרי ביטולי טיסות מתוכננות. מי שכבר הגיע בארץ, מקדיש את זמנו למנוחה ובקרוב מאוד יחזור לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב באירופה לגילו, הוא בן שרף ה-MVP הראשון של ישראל באליפות אירופה עד גיל 18 ולכל הדעות הדבר הבא בכדורסל שלנו. שרף לא רק משחק נהדר, הוא גם מתבטא בצורה ברורה ועניינית ומהר מאוד ניתן לשכוח שעדיין מדובר בנער בן 18.
באיזו תחושה חזרת מאליפות אירופה?
"תחושה של החמצה, בטח אחרי המשחק נגד סרביה וגם מהמשחק האחרון על המדליה, אין ספק שיכולנו לעשות יותר אבל השגנו את המטרות איתן הגענו. היו נבחרות ברמה מאוד מאוד גבוהה ועמדנו במטרות בצורה טובה".
איך אתה מסביר את ההבדלים ביכולת ובדרך בה שיחקתם בין הבית המוקדם לשאר המשחקים לאחר מכן?
"כולנו הבנו את הגודל והחשיבות של המשחקים, שהחל משמינית הגמר הם משחקי נוקאאוט. עשינו שיחות, גם עם הצוות וגם רק השחקנים, לקחנו חדר וקיבלנו החלטה שאנחנו משאירים הכל על המגרש, שאנחנו הולכים להיות כמו יחידה בצבא וכולם נותנים מאה אחוז כל הזמן. וככה היה. כולם יצאו גברים ועמדו בהחלטה שקיבלנו".
ומקצועית מה השתנה?
"גם מקצועית זה הכל תלוי ברצון. בדרך שבה שמרנו והיינו בטירוף, השגנו הרבה עצירות, השגנו סלים קלים והשתחררנו".
ספר קצת על השניות אחרי ההפסד האכזרי לסרביה, שהרגיש כבר ביד אחרי סל שלך?
"זו היתה באסה רצינית. קשה מאוד. היינו שם, היינו בגמר, אפילו כבר קצת חגגנו והשופט שרק לעוד פאול ועוד הארכה ואז הפסדנו. זו תחושה שאני לא יכול להסביר אפילו. זה טורניר קצר ואין מה לעשות, היינו צריכים לאסוף את עצמנו והיה לילה קשה עם הרבה תסכול אבל היינו חייבים להמשיך".
זה לא קורה יותר מדי ששחקן מנבחרת מהמקום הרביעי זוכה לתואר שחקן הטורניר. הופתעת?
"הופתעתי מאוד. לא חשבתי שאקח כי סיימנו במקום הזה, אבל שמחתי לגלות שכן".
עד כמה התואר האישי הזה חשוב לך?
"שמחתי מאוד לקבל אותו וזה סוג של הכרה על דברים שאתה עושה. זה לא מגדיר אותי בשום צורה ולא נותן לי עוד יכולות כשחקן, אבל כיף לקבל תארים והכרה".
בקיץ הבא יש אליפות עולם עד גיל 19, אליפות אירופה לעתודה ויורובאסקט לנבחרת הבוגרת. איפה אתה רואה את עצמך?
"אפילו לא חשבתי על זה. אני כרגע נח ובחופש, אבל כשנתקרב נקבל החלטות".
אתה יוצא לאולם הגרמנית. למה אתה מכוון ומצפה שם?
"גם בשתי הקבוצות הקודמות שששיחקתי בבוגרים, נתניה וקרית אתא, אף אחד לא הבטיח לי דקות או תפקיד מסוים, כך שאני מכיר את המצב הזה. אני יודע שהם מאמינים בי, יודע שהם יתנו לי את הבמה. זה אינטרס של שני הצדדים. הם בחרו בי, זה ברור שהם מאמינים בי ואני מאמין שנעשה עונה מצוינת. הכי חשוב זה שהקבוצה תצליח. אנסה להראות טוב ולהיות משמעותי בתוך הקבוצה".
בארץ היו השוואות בין ועומר מאייר ואתה יחד, לצמדים גדולים מהעבר, קטש-שפר, מיקי מוטי. איפה אתה שם אתכם?
"לא יודע לגבי השוואות, אלו שמות ענקים ואנחנו לא קרובים לשם. אנחנו עומר ובן, על המגרש הלך פחות במשחקי האימון, אבל כשהטורניר התחיל ובעיקר במשחקים המכריעים מצאנו את הדרך שלנו והקצב שלנו על המגרש. אבל זה ממש לא רק אני ועומר, זו כל הנבחרת ושחקנים שהם כוכבים בקבוצות שלהם הצניעו את עצמם לטובת הנבחרת והיו מצוינים".
בעקבות ההצלחה השם שלך כבר חזק בתחזיות הדראפט של ה-NBA. זו המטרה?
"כן".
החלטת מתי לצאת לדראפט?
"זה מוקדם להחליט. נראה איך העונה תתקדם ונחליט".
ואיך זה הרגיש לכם בחו"ל ולייצג את המדינה בימים של חוסר ודאות מטורפת?
"זה היה מלחיץ. דיברתי עם ההורים וכולם מחכים לתגובה והיה לחץ. ניסינו לעשות הכל רגיל, אבל כן היה חשש ומהבחינה שלנו כנבחרת זו היתה הגאווה הכי גדולה שיש. לייצג את המדינה בכבוד בימים כאלו, לשים אותנו במקום שכולם רואים ודיברו הרבה מאוד על ישראל באליפות והמון המון מחמאות מאנשים באירופה. זו הגאווה הכי גדולה שיש".
דיברתם על זה ביום יום בנבחרת?
"היו לנו שיחות לפני הטורניר ובמהלך הטורניר בזום, עם חבר'ה טובים שנפצעו במלחמה והפכו למוגבלים וחלקם על כסאות גלגלים ובאים בכל זאת לשחק כדורסל. לוחמים אדירים שנפצעו אמרו לנו תעלו ותייצגו אותנו בכבוד. אתה לא יכול להישאר אדיש לזה וכולנו נתנו הרבה יותר מבדרך כלל בגלל המצב. אנחנו פה ויש אנשים מדהימים שנלחמים בזמן שאנחנו משחקים כדורסל וצריך לדעת לשים הכל בפרופורציות. שרון דיבר איתנו הרבה על זה ומי אנחנו שלא ניתן הכל כשיש אנשים שנלחמים על החיים שלהם ועל הבית של כולנו".
