שירלי קאלו (שבתאי) היא אחד השמות הכי מזוהים שהיו בליגה הלאומית לנשים בעשור הקודם. בקריירה הענפה שלה היא הספיקה לקטוף כמות נכבדה של תארים אישיים וקבוצתיים, לפני שהחליטה שהגיע הזמן לפרוש מכדורסל מקצועני ולהתרכז באימון ואימון מנטלי. אבל כנראה שהרעב לפרקט לא באמת עבר לה, ואחרי כמה עונות בהן שיחקה בליגה הארצית, בקיץ שעבר חזרה אל הליגה.
מאת: לילך וייס-רונזברג
קריינות: תמיר ירדן
"פתאום זה מדגדג שוב, ופתאום חזרתי להרגשה ולהתרגשות של גיל 18 שממש בא לי לעשות את זה, בא לי לחזור לשחק ולהתכונן למשחק". מספרת קאלו על הרצון וההתלבטויות שהיו לפני החזרה. "דיברתי עם בעלי ושאלתי אותו מה אתה אומר, כי זה כבר לא החלטה רק שלי, זה החלטה משפחתית. ומאין סיכוי, לאיך נעשה את זה ואיך מסתדרים, ניתן האור הירוק לעשות את זה אז אמרתי יאללה אני הולכת על זה בכל הכח. וזה משהו שממש התגעגעתי אליו, וכנראה שהחיידק הזה הוא לכל החיים אז אני פה".
לקאלו יש 3 ילדים קטנים, הגדול רק בן 6, וגם הם היו שיקול משמעותי בהחלטה על החזרה. "אני אמא מאוד נוכחת בחיים של הילדים שלי וזה לא פשוט, ברור שהיו התלבטויות כמו לא להשכיב את הילדים לישון. אבל הרגשתי שהשחרור הזה הוא חשוב גם להם וגם לי, ולשמחתי אני יכולה לעשות את מה שאני אוהבת. הם עדיין קטנים וחסרי סבלנות אז עוד לא מגיעים למשחקים".
בשנים האחרונות לא נדיר לראות בליגה הלאומית ואפילו בליגת העל שחקניות שמשחקות עד אזור גיל 40 וחלקן אפילו מעבר, האם קאלו בדרך לשם גם? "אני לא יודעת עד איזה גיל אני אשחק, אבל כרגע אני לא מסתכלת על הגיל לא כתירוץ ולא כפקטור למשחק שלי. כל עוד אני מצליחה לשחק ולעשות את הדברים שאני יודעת לעשות, אז אני אמשיך לשחק. וכל עוד זה עדיין בא לי מאהבה ואני נהנית מזה, אני אשמח לעשות את זה עד כמה שאני אצליח".
"פחות אוהבת להגדיר את עצמי כמבוגר אחראי"
קאלו התחילה לשחק כדורסל 'על הבלטות בשז"ר' בהפועל כפ"ס, משם התגלגלה לרעננה ובהמשך למכבי רמת חן שהייתה הקבוצה הראשונה בקריירת הבוגרות שלה בליגת העל. היא שיחקה בליגת העל גם בהפועל ראשל"צ ובאליצור נתניה, אך הבית האמיתי שלה היה בלאומית יחד עם הפועל מעגן מיכאל כשבהמשך הקיבוץ גם הפך להיות הבית האמיתי שלה בו היא מתגוררת. עם מעגן מיכאל קאלו זכתה בשתי אליפויות ובמספר בחירות לשחקנית העונה ולחמישיית העונה, ואת התואר המשמעותי בקריירה שלה קיבלה לפני כשנתיים כשנבחרה לחמישיית העשור של ליגת המשנה.
"מאוד הופתעתי, וממש לא לקחתי את זה כמובן מאליו, באמת היה מאוד מרגש ומאוד משמח. זה באמת משהו שעובדים מאוד קשה בשבילו, עובדים מאוד קשה כל השנים ולא תמיד יש תוצאות, ובסוף לקבל גם את הטפיחה על השכם והערכה ואהבה כזאת מהרבה מאוד אנשים בענף זה משהו שהוא ממש לא מובן מאליו. זה באמת היה מן סגירת מעגל והרגשתי שעם חמישיית העשור אני יכולה לפרוש בשקט ולהגיד עשיתי את שלי בכדורסל. הגעתי להישגים שרציתי וזה באמת בשבילי איזה חותמת להצלחה, אבל כמובן שדגדג לי שוב לחזור".
אחרי שפרשה מהליגה הלאומית קאלו המשיכה לשחק במעגן מיכאל בליגה הארצית, בקבוצה חצי מקצוענית. המעבר לגלבוע מעיינות היה מצד אחד לא קל, אבל מצד שני נראה שזה בדיוק המועדון שהיא חיפשה עבורה. "אחד החששות העיקריים שלי בלחזור לשחק זה לאו דווקא הגיל, ומעבר למשפחה היה את העניין של לעזוב בית. מעגן מיכאל זה באמת בית שמאוד קשה לעזוב אותו, ואם כבר לצאת מהבית אז זה למקום כמו הגלבוע – שהוא מאוד משפחתי, מאוד חם.
יש פה אנשים שהם קודם כל בני אדם ואחר כך מתעסקים בכדורסל, וזה לא פחות חשוב בעיניי אם לא יותר וזאת הסיבה גם בהמשכיות שבחרתי בה. השנה הראשונה לא הייתה פשוטה, הרבה נסיעות, אבל המקום הזה עושה את שלו ולהמשיך במקום שמרגיש הכי קרוב לבית אז זה כאן".
מבחינה מקצועית, נראה שקאלו חזרה לשחק בדיוק מאיפה שהפסיקה. לצד מספרים מרשימים מאוד (קרוב ל-11 נקודות למשחק, מעל 9 רב' ומעל 3 אס'), היא מביאה למגרש גם יכולות הגנה מרשימות והרבה מנהיגות. ואם עולה לכם לראש המונח 'מבוגר אחראי', אז היא ממש לא רוצה להגדיר את עצמה ככה.
"אני מבוגרת ואני אחראית, אני פחות אוהבת להגדיר את עצמי כמבוגר אחראי. אני יודעת לעטוף את הבנות כשצריך, ואני יודעת גם לדרוש מהן על המגרש כשצריך ולפעמים זה דווקא יותר נכון עבורן לדעתי, מנהיגות ונסיון זה לא עניין של גיל בעיני, מנהיגות זה משהו שנולדים איתו או לומדים לעשות אותו עם הזמן. מנהיגות קיימת גם בגיל 20 ולשמחתי אני מצליחה לעשות את זה בקבוצות שאני משחקת בהן וזה חלק ממני.
העונה החולפת הייתה מאתגרת, התחלנו אותה קצת פחות טוב ולאט לאט הורדנו חלודה, אני הורדתי חלודה. נכנסו לעניינים ולקצב והתחלנו לעשות נצחונות יפים, סיימנו באמצע טבלה. היה פוטנציאל טוב לקבוצה והוצאנו לא מעט מהשחקניות. באופן אישי תמיד אני מרגישה שאני יכולה יותר. אני שמחה שהצלחתי לתת קצת מספרים ולעזור לקבוצה במה שצריך, ודווקא העונה אני מרגישה שאני מגיעה עם הכנה קצת יותר טוב ומקווה זה יבוא לידי ביטוי.
לשמחתי בנו בגלבוע השנה קבוצה מאוד חזקה שרוצה ללכת הכי רחוק שיש, אני חושבת שאנחנו יכולות לעשות את זה. לדעתי האקס פקטור הולך להיות ברק וינריב שהוא מאמן חדש בכדורסל נשים, הוא מביא המון כדורסל והוא הולך לעשות את ההבדל. הוא קולט מצבים, והוא קורא את מה שקורה בקבוצה השניה מאוד מהר, הוא מאוד חד. אני מקווה שזה יסתיים עם צלחת בסוף, אני חושבת שהמועדון הזה ראוי והמחלקה הזאת ראויה. לעצמי אני מאחלת להניף צלחת עם ילד או שניים או שלושה שיבואו לידי, זה חלום אישי שיש לי".
במקביל למשחק, קאלו עובדת המחלקה הצעירה של גלבוע מעיינות כמאמנת מנטלית של השחקניות הצעירות. "כשחקנית כדורסל באמת הרגשתי כמה הצד המנטלי הוא מאוד קריטי, אני גם רואה סביבי כמה הדבר הזה חשוב לשחקניות. גם כמאמנת כדורסל הרגשתי כמה אני נוגעת כל הזמן בצד המנטלי עם השחקניות, והבנתי כמה התחום הזה מעניין אותי.
למדתי אצל ארז לב שמבחינתי הוא הגורו בתחום, והתחלתי לעבוד בזה. השנה לשמחתי קיבלתי את ההזדמנות מיואב הלר (מנהל מחלקת הנערות של גלבוע מעיינות) לקחת את מחלקת הבנות ולהעביר להן את כל מה שיש לי. הכיף בלעשות את זה במקום כמו אקדמיה זה שזה בנות שמגיעות לכאן בשביל להיות שחקניות כדורסל, אלה הן השאיפות שלהם. זה לא בנות שזה תחביב עבורן אלא דרך חיים. זה משהו שהן רוצות לעסוק בו ולהפוך את זה לקריירה, רואות את זה קדימה. וזאת מתנה וזאת זכות עבורי ואני מקווה שאני אצליח לתת להן קצת מהידע שלי".
