בית המוות אליו הוגרלה הנבחרת, ההישג באליפות הקודמת, הדלילות בעמדות הגבוהים, ההנאה הגדולה שבאימון הודר הבא של הכדורסלנים בישראל והקבוצה שלה הוא מחזיק אצבעות בגמר ה-NBA. דן שמיר מוכן לאתגר שמצפה לו עם נבחרת העתודה.
בשבוע הבא תקיים הנבחרת טורניר הכנה בארץ, לאחר מכן תצא הנבחרת של שמיר לטורניר נוסף באיטליה שיהיה האחרון לפני האליפות שתיפתח בחודש הבא בהלסינקי. שמיר וחבורתו הוגרלו לבית סופר קשה שם יחכו להם המארחת פינלנד, ושתיים מאריות הכדורסל האירופאי – צרפת וספרד.
שמיר: "אנחנו עומדים בפני אליפות מאוד קשה. המשחק הראשון שלנו מול פינלנד המארחת, ואחריה צרפת וספרד שאלה שתי קבוצות קבועות על הפודיום באליפויות אירופה. בשנה שעברה למשל צרפת היו בחצי גמר וספרד היו בגמר. גם פינלנד קבוצה טובה מאוד, ביתית, קשוחה עם קליעה מבחוץ. יש לנו כמה שחקנים שכבר היו במקומות האלה כמו אור לאומי, דניאל דנינו, ויש עוד כמה שחקנים בעלי נסיון כמו תמיר בלאט עם נסיון בנבחרות היותר צעירות וגם הליגה, רועי הובר, דניאל קופרברג. יש לנו קומבינציה של ילידי 97 ו-96. ואני מקווה שנצליח לשחק כדורסל טוב, ולפחות להישאר בדרג א'. זאת המטרה שלנו. כמובן שזה יהיה מאוד קשה, אבל אנחנו עובדים קשה כדי לעשות את זה".
בשנה שעברה עשיתם אליפות טובה, וסיימתם במקום ה-10.
"בשנה שעברה גמרנו מקום 10, וגם אז הייתה אליפות מאוד לחוצה. פתחנו טוב מאוד עם 3 נצחונות בבית המוקדם שלמעשה השאירו אותנו בדרג כבר אחרי הבית המוקדם. האליפות הייתה לחוצה כי 7 מתוך ה-20 ירדו לדרג ב'. ירדו נבחרות מאוד איכותיות כמו יוון, קרואטיה, רוסיה. עברנו כמה פציעות כמו זו של איתי שגב שהושבת באמצע האליפות וגם קצת אור לאומי. פציעות שהטרידו אותנו לקראת סוף האליפות, אבל בסך הכל המטרה של השנה שעברה הושגה".
השנה זה הולך להיות עוד יותר קשה?
"השיטה השתנתה וההגרלה של הבית המוקדם היא מאוד מאוד קשה. האליפות תהיה מאוד קשה, לא רק לנו, אבל אנחנו מסתכלים על עצמנו. נצטרך להיות מאוד יציבים, מאוד חזקים, מאוד עקביים. לדעת להתמודד עם משחקים יותר טובים ופחות טובים. מאוד חשוב שנצליח להשאיר את הנבחרת בדרג א'".
אתם קצרים בגזרת הגבוהים. טי.ג'יי ליף ורומן סורקין לא ייקחו חלק באליפות.
"כן, בשכבת הגיל הזאת שיחק בשנה שעברה טי.ג'יי ליף, והשנה בגלל שהוא הולך לקולג' גדול – UCLA – העדיף לעשות דברים אחרים הקיץ. היה איתנו שנה שעברה רומן סורקין, ומאוד קיוויתי שהוא יחזור השנה לשחק בנבחרת ובארץ, אבל כרגע הוא לא יכול להגיע לארץ. זה משאיר אותנו עם מה שיש לנו, ונצטרך לעשות את ההתאמות גם בצורת המשחק שלנו וגם בזהות השחקנים שישחקו. המטרה של הנבחרת היא כמובן להישאר בדרג ולשחק ברמה הגבוהה ביותר, אבל המטרה הנוספת של נבחרת העתודה היא גם לקדם את השחקנים שיש כאן עבור הכדורסל הישראלי ואנחנו משקיעים בזה המון זמן ולב, ובגלל זה מי שבא לשחק ולעבוד – אנחנו שמחים להשקיע בו ולקדם אותו".
בשבוע הבא יש טורניר הכנה בארץ. מה אתה מצפה לראות שם?
"אחד הדברים שעשינו השנה ולא היו בשנה שעברה זה הנושא של קיום הרבה יותר משחקי אימון. שיחקנו 7 משחקי אימון מול קבוצות ליגה לאומית במהלך השנה. אלה היו משחקים מול קבוצות טובות ומסודרות עם שחקנים זרים בסגל שלהן. אמנם לא היינו תמיד בסגל מלא וזה היה תוך כדי השנה וכן הלאה, אבל זה עדיין נתן לנו ערך מוסף. יש לנו שני טורנירי הכנה, אחד בארץ ואחד באיטליה. זה יביא אותנו קצת יותר מוכנים ומסודרים לאליפות עצמה. נשחק באליפות מול הטופ של אירופה, ובשביל זה צריך לבוא מוכנים".
באופן אישי, עברה עליך עונה לא פשוטה בחולון. איך אתה מגיע לנבחרת?
"את הנבחרת הזאת אימנתי גם במהלך השנה, וגם במהלך השנה עשינו דברים שהם מעבר למתכונת שהייתה מקובלת בעבר. נפגשנו 3 פעמים בשבוע – פעם אחת לאימון קבוצתי, בימי שישי שיחקנו משחקי אימון, בשבתות היינו עושים עבודה אישית. תמיד לאמן נבחרות זאת הנאה גדולה, אבל הגיל הזה ספציפית הוא גיל כל כך כיפי. כולנו בצוות המקצועי נהנים ועושים את זה מתוך הכיף הגדול של אימון שחקנים בני 20 שרוצים לעבוד ולהתקדם. ללמד ולעבוד איתם זה פשוט כיף אדיר. זה מסוג הדברים שבשבילם לא צריך לחפש אנרגיות. מי שהוא מאמן כדורסל, חי בשביל הדברים האלה – לאמן את הטופ שיש לנו להציע, ולעשות אותם עוד יותר טובים".
לסיום, אתה בטח קם בלילה לראות את גמר ה-NBA. אתה מחזיק אצבעות לגולדן סטייט כמו כולנו?
"כמאמן כדורסל ובכלל, אין ספק שהפייבוריטית של רובנו ושלי זאת גולדן סטייט. גם מבחינת הכדורסל שהם משחקים, איך שהם משחקים, היכולת הקבוצתית. אם צריך לבחור צד, אז קל לבחור כזה בהתמודדות הזאת".
