"עושים משהו אחר ונראה את הפירות בהמשך"

שחקנית העבר שני פרידמן לא חשבה ללכת על הכיוון של האימון כשתסיים את הקריירה, אבל פציעה מוקדמת ושיחת טלפון אחת מהדרום הובילו אותה לנהל היום את מחלקת הנשים והנערות של הפועל ב"ש דימונה. אחרי שכבר בעונה הראשונה כמאמנת ראשית הובילה את קבוצת הנשים לליגה הלאומית, היום היא ממשיכה באימון במקביל לפיתוח כדורסל הנשים בדרום ושואפת לקחת את המועדון לרמות הכי גבוהות.

"אני בן אדם כזה שנותנים לי אתגר ואני קופצת לתוך המים. המהות של הדבר הזה, והרעיון, והאפילו ה'שליחות' של לייצר פה מקום ראוי לבנות ונערות לשחק כדורסל, פשוט שם את כל החששות וההתלבטויות שהיו בצד." אומרת פרידמן על ההחלטה להגיע לתפקיד המאתגר. לפני המעבר דרומה פרידמן הספיקה לעבוד תקופה קצרה יחסית כעוזרת מאמן בליגת העל לנשים, ואז הגיעה ההצעה מב"ש.

"קיבלתי טלפון מתומר ירון המנכ"ל שאמר שהם רוצים לעשות פרוייקט מיוחד, ולקדם את כל מה שקשור לכדורסל נשים בב"ש ובדרום. ישר נדלקתי על הרעיון. הגעתי לפגישה והיה חיבור עם האנשים במועדון (כפיר ארזי הבעלים, תומר ירון המנכ"ל ועמית רשף המנהל המקצועי). בעיני אנשים זה חלק מהותי וחשוב בתוך הדרך, והדבר הזה של לעשות כדורסל נשים ולקדם שחקניות ונערות בב"ש הקסים אותי וישר קפצתי על זה".

כשפרידמן מדברת על קידום הכדורסל בדרום, היא ממש לא מדברת רק על ב"ש אלא גם על כל אזור הנגב כשכבר יש פרוייקטים מוצלחים בסביבה. "אנחנו עושים שיתופי פעולה ביחד עם ICL שתומכים בנו מאוד, ועוזרים לנו לייצר דברים גם מחוץ לב"ש. שנה שעברה פתחנו לראשונה קבוצת קט סל בנות בדימונה – יש שם היום 15 שחקניות יחד עם עוד כ-120 בנות בביה"ס לכדורסל בדימונה, משהו שלא היה. שתי העיריות תומכות מאוד בדבר הזה ונותנות לנו גב משמעותי.

בסוף המטרה היא להמשיך לגדול גם בב"ש וגם מחוץ לב"ש, יש לנו גם ביחד עם משרד הספורט תכנית מאוד גדולה שהמטרה שלה לקדם כדורסל נשים בנגב והולכות להיות פה הרבה שחקניות. זה עניין של זמן, אבל בסוף המטרה להגיע לרמות הכי גבוהות בכל הגילאים ובסוף שיהיו פה שחקניות שיגיעו לקבוצת בוגרות".

פרידמן הגיעה לב"ש לפי כשנתיים בלי יותר מידי נסיון, ולמרות זאת כבר יש הצלחות והתקדמות בכל המטרות של המועדון. אשתקד קבוצת הנשים זכתה באליפות הליגה הארצית ובהמשך ניצחה בסדרת העליה לליגה הלאומית, מחלקת הנערות צמחה ל-7 קבוצות תחרותיות בעיר ושחקניות צעירות כבר משתלבות בקבוצה הבוגרת.

"היה לא פשוט שנה שעברה, הייתי צריכה ללמוד הרבה דברים, פתאום להיות מאמנת, והיה מאתגר. השחקניות המקומיות פה מאוד עזרו לי, קיבלו אותי וכיבדו אותי, ובאמת יצרנו פה כבר משנה שעברה תלכיד מאוד מגובש ונכון. זה היה אתגר מטורף ואני שמחה מאוד שלקחתי אותו, עם כל החששות שהיו, וגם בסוף הצלחנו והגענו לליגה הלאומית וזה היה משמעותי.

אנחנו מאוד מאמינים בתהליך. גם כשעלינו שנה שעברה זה התחיל מאיפשהו, לפני שהגעתי עלו מליגה א', והחלטנו שנה שעברה שהמועדון מוכן לעוד קפיצת מדרגה. מעבר להישגיות בליגה הלאומית, השנה הקבוצה הזאתי של הבוגרות היא מגדלור לכל השחקניות למטה בכל המחלקת נערות וביה"ס לכדורסל של הבנות. בנות צעירות מגיעות לפה למשחקים, חלק גדול מהשחקניות שלנו מאמנות את הבנות הקטנות והולכות לאימונים ומלוות אותן כסוג של מנטוריות, וכל הדבר הזה בעצם מחלחל למטה וזה מה שחשוב בסוף".

עונת הבכורה בלאומית לא הייתה קלה, אך ב"ש \ דימונה סיימה אותה במקום מכובד באמצע הטבלה. "עונה קשה, גם ברמה קולקטיבית זה לא פשוט כשאתה יודע שחברים שלך ומשפחה שלך נלחמים, ואנשים פה מאבדים את היקר להם מכל, ואתה משחק כדורסל" מסכמת פרידמן. "אנחנו כל הזמן מדברות על זה, שזה לא מובן מאליו שזה מה שאנחנו עושות, ומאפשרים לנו ולנצל כל רגע.

ברמה האישית אני מאוד נהנית לעבוד עם הבנות כאן. זה לא תמיד פשוט ומאוד עמוס, אבל אני מאוד נהנית, הן כולן מחוייבות לתהליך שהן צריכות לעבור ואני חושבת שעשינו משחקים מאוד יפים העונה, וגם מול הקבוצות הגדולות לרובן נתנו פייט. חוסר הניסיון לפעמים התנגש לנו אבל סה"כ אני מרוצה".

לגרום לשחקניות מקצועניות לבוא לשחק בקבוצה הבוגרת זה לא דבר פשוט, בעיקר בגלל האתגרים הגיאוגרפיים. במועדון מודעים לתנאי הפתיחה הבעייתיים, ולכן דואגים לתת לשחקניות שבאות את התנאים האופטימליים להקל על המעבר. "עשינו פה מיני קולג' – העברנו את כל השחקניות לב"ש והן מקבלות המון יחידות אימון בשבוע, גם אימוני בוקר, ויש מעטפת של מאמן כושר ופסיכולוגית ותזונאית, כל הדבר הזה הוא קצת אחרת.

זה לא פשוט, בעיקר בגלל המרחק ועוד דברים שיש לשחקניות בחיים, אבל בסוף חלק מזה שהן עברו לב"ש זה שכל אחת פה קיבלה גם מעטפת חיים – יש שחקניות שלומדות באוניברסיטה ועושות תואר, ויש שחקניות שעובדות בתוך המועדון כמאמנות, ויש שחקניות שהן מורות ומחנכות בבתי ספר כי זה המקצוע שלהן. כל אחת שהגיעה לפה היה לנו חשוב שיהיה לה את הכדורסל ואת הזמן לכדורסל, אבל גם שיהיו לה עוד חיים ושהיא תוכל להתפתח גם ברמה האישית, וזה משהו שאין בליגה הלאומית. התלכיד שנוצר פה הוא משמעותי, השחקניות הרבה ביחד, והכל בסטנדרט מאוד גבוה, זה שחקניות שרוצות להתקדם ומבינות שמה שאנחנו נותנים פה יכול לעזור להם להתקדם בקריירה ולהתפתח.

הרבה שחקניות שמסיימות גיל נערות ועוברות לבוגרות הולכות לאיבוד לפעמים, כי הן לא מקבלות תמיד את המשאבים שהן צריכות, ופה היה לנו חשוב להביא אותן לפה לטווח רחוק – רוב השחקניות פה עם חוזים לטווח ארוך וזה חלק מהתהליך שחשוב לנו, שבאמת נצליח להגיע לרמות הגבוהות בעזרת השחקניות שנמצאות כאן היום. אנחנו עושים משהו אחר ואנחנו נראה את הפירות שלו בהמשך".

פרידמן בעצמה הייתה שחקנית לא מעט עונות בליגת העל ובליגה הלאומית, ופרשה מוקדם יחסית בעקבות פציעה טראומטית. "כשנפצעתי הייתי בשלב בקריירה שאני יכולה להנות ולקחת בחירות מתוך הנאה, בסוף כדורסל זה הלב והנשמה שלי. מצד אחד יש תחושת פספוס, אבל יכול להיות שאם לא הייתי נפצעת לא הייתי מגיעה לאיפה שאני היום. כש-שיחקתי לא חשבתי על אימון, אימנתי קצת קט-סל אבל לא דמיינתי את עצמי עושה את זה.

אחרי שנפצעתי באמת רק רציתי לחזור למגרש וגיליתי שאני מאוד אוהבת את זה. נותר לי רק להגיד תודה שמצאתי את הדרך לחזור למגרש גם אם זה באופן שהוא אחר. אני מאוד אוהבת את זה, אני נהנית להביא את החוויה שלי ומה שאני עברתי כשחקנית על המגרש לבנות, וזה זכות גדולה".

במהלך הקריירה של פרידמן היא שיחקה גם בליגה הלאומית וגם זכתה בה בתארים, ועכשיו יוצא לה לחוות את הליגה מנקודת מבט נוספת. "זאת ליגה מעניינת, ליגה מצויינת לפיתוח של שחקניות. אני מאוד אוהבת את הליגה הזאת, אהבתי גם כשהייתי שחקנית ובליגת העל עקבתי, וזה כיף לראות בסוף גם שחקניות צעירות וגם שחקניות מנוסות ו-ותיקות יותר. אני חושבת שהיא יכולה להיות הרבה יותר תחרותית, יש הרבה דברים לשפר ברמת הסטנדרט שהליגה רוצה להעמיד, אבל אני חושבת שזאת ליגה טובה לפיתוח שחקניות להתקדם הלאה".

ולסיכום, מה לגבי העתיד? "אני למדתי בחיים שצריך להסתכל כל הזמן צעד קדימה, החלום זה באמת לראות את הפועל ב"ש דימונה ברמות הכי גבוהות עם הרבה שחקניות, ובסוף אנחנו רוצים קבוצת ליגת העל נשים. כמאמנת אני מאוד נהנית ואני תמיד רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות ביחד עם המועדון".